החלטה בתיק בש"פ 6152/11

א.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט הבכיר אזולאי) מיום 10.8.11 בתיק מ"ת 50302-03-11, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים. עניינו של התיק - שתי עבירות רצח, ועבירות נוספות.

רקע והליכים

ב.        נגד העורר (יליד 1983) ושלושה נוספים, הוגש כתב אישום המייחס לעורר שתי עבירות רצח, שתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע ועבירות נשק. לפי הנטען בכתב האישום פנה העורר, בעודו מרצה עונש מאסר, לנאשם 2 בבקשה שיגרום למותו של משה אחייב (המנוח) או של אדם אחר ושמו רומן, על רקע סכסוך. נאשם 2 הסכים, והוא או נאשם 1 פנו לנאשמים 3 ו-4 למען יבצעו את הרצח. בהמשך, פנה העורר אל מ"מ, עד מדינה, כדי שייצור קשר טלפוני עם נאשם 2 ויקדם את הרצח, והלה עשה כן עם אדם נוסף ושמו רוני. בעת הרצח שהתה בדירת המנוח אשה נוספת - המנוחה ורוניקה קו - ולאחר שנאשמים 3 ו-4 רצחו את המנוח ביריות, רצח נאשם 3 גם את המנוחה לבל תזהה אותם בהמשך. בנוסף מואשם העורר בניסיון לקשירת קשר לגרימת מותו של רוני.

ג.        ביום 10.8.11 הוחלט לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו (יצוין כי קודם לכן, ביום 12.7.11, הוחלט לעצור את נאשמים 4-2 עד תום ההליכים, בהסכמתם). נקבע, כי יש די ראיות לכאורה להוכחת האישומים המיוחסים לעורר; הראיה העיקרית היא עדותו של עד המדינה מ"מ, ולה נוספות ראיות תומכות. אשר להודעות מ"מ נקבע, כי הן מתארות בפרוטרוט את הנחיותיו של העורר לביצוע העבירות ואת השתלשלות העניינים. אשר לראיות הסיוע נקבע, כי עולה סתירה מהותית מדברי העורר בפרט הבא, שיש בו כדי לשמש סיוע לכאורה המספיק לשלב המעצר - הן מ"מ והן רוני תיארו בהודעותיהם את היכרותם של העורר ורוני (ועל פי הודעת מ"מ, העורר אף ביקש לרצוח אותו), ואילו העורר, ששתק לאורך כל חקירותיו, בחר לדבר דווקא בשלב שהועלה שמו של רוני, אז ציין במפורש כי אינו מכיר אותו. בנוסף, נקבע כי יש ראיות נוספות התומכות בגרסת עד המדינה, ובהן שיחה מוקלטת של רוני בלא ידיעתו, בה הוא מסביר לאדם נוסף כיצד היה זה העורר שהזמין את הרצח; זיהויו של העורר בדירת מ"מ בזמן הרלבנטי לאישום השני, כשהשניים מחליפים ביניהם פתקים; איכונים התואמים את מסלולי הנסיעה והמיקומים של הנאשמים 4-2, מ"מ ורוני, בימים שקדמו לרצח; פלט שיחות המראה כי מ"מ קיבל 12 שיחות מהכלא ערב הרצח, והאחרונה התקבלה בשעת ערב ואורכה היה 6 דקות - דבר התואם לכאורה את עדות מ"מ לפיה ערב הרצח התקשר אליו העורר מן הכלא. לבסוף, נוכח מסוכנות העורר העולה מהמיוחס לו בכתב האישום נקבע, כי אין מקום לבחינת חלופת מעצר.

הערר והדיון

ד.        נטען, כי אין ראיות לכאורה המספיקות לשם מעצר העורר עד תום ההליכים, ובעיקר כי אין ראיות שיכולות לשמש כסיוע לגרסתו של מ"מ כעד מדינה. בהקשר זה נטען, כי בשונה מקביעתו של בית המשפט קמא, רוני מכחיש כל היכרות עם העורר. עוד נטען, כי פלטי השיחות אינם יכולים לשמש סיוע, שכן אין מדובר בראיה חיצונית המסבכת את העורר, ובנוסף אין הפלטים תואמים את הודעת מ"מ - הם מצביעים על 12 שיחות מהכלא, בעוד שמ"מ ציין בהודעתו שיחה אחת בלבד. כן נטען לעניין זה, כי העורר מעולם לא הכחיש את קיומה של השיחה, אלא שמר על זכות השתיקה, ועל כן השיחה עצמה, בניגוד לתוכנה, אינה שנויה במחלוקת. לבסוף נטען, כי אין בזיהויו של העורר בבית מ"מ כדי לתמוך בהודעת האחרון לעניין האישום השני, שכן העורר אינו חולק גם על כך.

ה.        במעמד הדיון טען עו"ד שפטל לעורר, כי אף שמדובר בשלב המעצר, אין די בכך שיהיו ראיות תומכות להודעתו של עד המדינה, אלא נדרש כי אלה יעמדו בהגדרת ראיה תומכת מסוג סיוע, כלומר ראיה עצמאית המסבכת את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בפרט ממשי השנוי במחלוקת בין הצדדים; ענייננו, כך נטען, נעדר כל ראיות מסוג זה. לחלופין נטען, כי אם לא תתקבל עמדת העורר לעניין זה, יש להורות על תסקיר מעצר, שכן חל כרסום ממשי - הביטוי הנכון הוא חולשה - בחומר הראיות, וכן כיון שהמשפט צפוי להימשך זמן רב.

ו.        באת כוח המשיבה טענה, כי בהתאם להלכות שנקבעו בבית משפט זה, ככל שעדותו של עד המדינה מהימנה יותר, כך רמת הסיוע הנדרשת להרשעתו חלשה יותר; כאשר עסקינן בשלב המעצר, הדעות חלוקות לעניין רמת התימוכין הנדרשים, אם בכלל, לעדותו של עד מדינה. בעניינו, כך נטען, עדותו של עד המדינה נתמכת בראיות נוספות, לרבות איכוני טלפון של כלל המעורבים, ועל כן מהימנותה גבוהה; מכאן, גם אם נניח שנדרש סיוע לכאורי בענייננו, מדובר בסיוע מדרגה פחותה. עוד נטען, כי זיהויו של העורר יחד עם עד המדינה בדירתו של עד המדינה, בשעה שהחליפו ביניהם פתקים, וכן פלט השיחות שצויין מעלה, יש בהם כדי לתמוך בגרסתו של עד המדינה. אשר לתסקיר המעצר נטען, כי טענה זו לא הועלתה בהודעת הערר ועל כן אין מקום להעלותה בשלב הדיון.

הכרעה

ז.        לאחר עיון, אין בידי להיעתר לערר. אין חולק (לצורך ערר זה) כי הודעותיו של עד המדינה יש בהן כדי להפליל לכאורה את העורר לעניין שני האישומים המיוחסים לו. על כן, ענייננו אך בשאלת התימוכין לעדותו של מ"מ, עדות הטעונה סיוע לשם הרשעה, לפי סעיף 54א לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971; הדעות חלוקות, כאמור, לעניין הצורך בראיה מסוג סיוע, או סיוע לכאורי, כאשר עסקינן בשלב של מעצר עד תום ההליכים. בהחלטה מיום 13.9.11 (בש"פ 6180/11 אלעזר נ' מדינת ישראל (לא פורסמה)), הבעתי את דעתי כי מסכים אני לדעת הסבורים שאין מקום לעצור נאשם עד תום ההליכים מבלי שיש תמיכה כלשהי לראיה הטעונה סיוע, ובענייננו לעדותו של עד המדינה (וראו באותה החלטה סקירת הדעות השונות בסוגיה). השאלה היא לדידי יישום דרישה זו בנסיבות הקונקרטיות.

ח.        ובענייננו, מ"מ מסר גרסה מפורטת בה הרחיב באשר למעורבות העורר בהזמנת הרצח, וכן לחלקם של המעורבים הנוספים. רוני תיאר את מעורבות נאשמים 4-2 בביצוע הרצח, בהתאם לגרסה שמסר מ"מ (למשל, הודעת רוני מיום 16.3.11, בה הוא מתאר בפירוט רב את שנעשה בערב הרצח). בנוסף, אשתו לשעבר של נאשם 3 מסרה, כי שוחחה עם המשיב 4 כשעתיים לאחר הרצח, והוא נשמע נסער; כאשר שאלה אותו האם מתכוון הוא לרצח הנער והנערה מסר, כי לא ניתן לדבר על כך בטלפון. האיכונים שהוגשו לבית המשפט גם מצביעים על תאימות בין הודעת מ"מ לבין מסלולי הנסיעה של נאשמים 4-2, מ"מ ורוני בימים שקדמו לרצח (הודעתו מיום 13.2.11, בה מתוארת השתלשלות העניינים); זאת, בניגוד לגרסאות הראשוניות של המשיבים 3 ו-4 אשר הרחיקו עצמם מזירת ההתרחשות. נוסף על אלה, כשנשאל רוני אם הוזמן הרצח על-ידי העורר, השיב: "אני מפחד ולא רוצה לסבך את עצמי... אני רוצה איך שאני אצא לא ידרסו אותי. תשמע גם ככה אני מסובך במשטרה וגם בחוץ" (הודעתו מיום 21.3.11, ע' 6, ש' 169, ש' 178-179). פלטי השיחות מצביעים על כך שמ"מ קיבל 12 שיחות מהכלא יום לפני הרצח, כאשר האחרונה נערכה בשעה 19:45, ואורכה 6 דקות; יש בכך תאימות, גם אם לא מלאה, להודעת מ"מ בה טען כי שוחח עם העורר לאחר שהתעורר "בסביבות איזה חמש, ארבע", ובשיחה נזף בו העורר על התנהלותו בארגון הרצח (הודעתו מיום 12.3.11, ע' 3, ש' 65-60).

ט.        נוסף על כך, מסכים אני עם הטענה שהועלתה על-ידי באת כוח המשיבה, והיא שככלל, ככל שמהימנותו של עד המדינה רבה יותר, כך הסיוע הנדרש לעדותו, אף לצורך ההרשעה פוחת:

"יש והעדות הטעונה סיוע הינה כה מהימנה ומשקלה ההוכחתי כה נכבד, עד שדי בראיית סיוע שמשקלה קל כנוצה, כדי לצאת ידי חובת הסיוע" (י' קדמי על הראיות - חלק ראשון 329 (תש"ע)).

דברים אלה, בכל הכבוד, מתיישבים עם השכל הישר, שגם בו כדאי להסתייע - מקל וחומר כך מקום שעסקינן בהליך מעצר; זאת, בשים לב לכך ששלב המעצר עד תום ההליכים אינו המועד לבחון בחינה מלאה את מהימנות עד המדינה, ועל כן מדובר בבחינה ראשונית ובסיסית בלבד של גרסתו (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ''ד נ(2) 133, 137). ובענייננו, העורר נצפה בדירתו של מ"מ, במסגרת תצפית משטרתית על ביתו של האחרון, כששניהם מחליפים זה עם זה פתקים. ועוד, לטענת בא כוחו המלומד של העורר,  כיון ששולחו שתק לאורך חקירותיו במשטרה, אין המדובר בפרט הנמצא במחלוקת בין הצדדים ועל כן אינו עומד בדרישת הסיוע. ואכן, אילו היינו בשלב בחינת הרשעתו של הנאשם במסגרת ההליך העיקרי, על פניו - על פי פרשנות קיימת - יתכן כי הצדק היה עם בא כוחו; ראו ע"פ 387/83 מדינת ישראל נ' יהודאי פ"ד לט(4) 197, 203, שם אמר השופט א' גולדברג :

       "... אך מובן הוא שככל והנאשם מרחיב את זירת המחלוקת, יהא זה קל יותר למצוא את ראיית הסיוע, ואילו כשהזירה מצטמצמת והולכת, הופכת משימה זו לקשה יותר... משלא מסרו המערערים גירסה בעת שנחקרו במשטרה, לא ניתן במקרה זה לעמת את עמדת התביעה מול עמדת ההגנה על פי הגרסה הראשונה שמסר הנאשם במסגרת חקירתו (ע"פ 318/79 פד"י ל"ד(106 ,98 (3), כדי לקבוע את זירת המחלוקת. לשם כך עלינו לעמוד על גירסתם כפי שהעלוה לראשונה בבית-המשפט".

עם זאת ארשה לעצמי להעלות הרהור באשר לכך: שמירה על שתיקה, בלא שאטע מסמרות, עשויה להיות כר פורה לסיוע, שכן שתיקה במשפט עצמו עולה כדי סיוע לפי סעיף 162 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982, וגם העלאת גירסה לראשונה מעל דוכן העדים עשויה בנסיבות מסוימות להביא ליצירתה של ראית סיוע. לסיטואציה זו ישנו משקל של ממש בשלב המעצר בו נדרש סיוע לכאורי בלבד; וכשלעצמי אשאיר בצריך עיון אם אין אף לסבור שאי מתן גירסה הוא בחינת ממאי נפשך, העשויה ליצור מחלוקת. מכל מקום, בשלב הנוכחי - של המעצר - נדרשים אנו, כאמור, לתימוכין כלשהם לעדותו של עד המדינה, כך שמכלול הראיות המונח לפנינו יצביע על סיכוי סביר להרשעת העורר לכשיסתיים ההליך העיקרי. העורר נמנע ממתן הסבר כלשהו לשהותו בדירה ולהחלפת הפתקים, ושתק בחקירתו. סבורני איפוא, כי די במכלול הראיות שהובאו, בשים לב לתימוכין החיצוניים לעדותו של עד המדינה, כדי לקבוע שקיים סיכוי סביר לכך שהמשפט יסתיים בהרשעתו (ראו גם בש"פ 10306/05 ותד נ' מדינת ישראל (לא פורסם), פסקה 6; בש"פ 387/11 בכשייב נ' מדינת ישראל, פסקה 4), וכי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר.

י.        משקבענו את האמור - ונזכיר כי מדובר, ברצח, דבר המטיל כמובן אחריות יתר על בית המשפט לבדוק היטב, משקופחו חיי אדם ולכאורה במזיד - אינני רואה מקום להידרש לשאלת תסקיר המעצר (סוגיה שאף לא הועלתה בהודעת הערר אלא בדיון בלבד).

י"א.     לא למותר לציין, כי לעורר, בן 28, עבר פלילי מכביד שראשיתו בגיל נוער. הוא הורשע שמונה פעמים בעבירות מסוגים שונים, של רכוש, אלימות וסמים, וריצה גם מאסרים בפועל. אדם כזה, שעלה בידו, לכאורה, להביא במעורבות ישירה למותו של אדם אחד, והמעשה גרר מותו של אדם אחר שגם בו הוא מואשם, והכל בעודו מרצה עונש מאסר מאחורי סורג ובריח - ברי כי קשה להלום חלופת מעצר, שיהא בה כדי לה­פיג את מסוכנותו.

יב.       סוף דבר, איני נעתר לערר.